<h1>ספר הבתים הלכ' ק"ש שער חמישי סכ"ב</h1>
<h2>דף כד:</h2>
היה קורא והגיע במקום הטנופת לא יניח ידו על פיו ויקרא אלא יפסיק עד שיעבור, [כה.] וכן הקורא שיצאתה ממנו ריח מלמטה יפסיק עד שתכלה באשה וחוזר לקריאתו וכן בדברי תורה, יצאתה רוח מחברו אע"פ שמפסיק לה [מ]ק"ש אינו פוסק לה מדברי תורה. לר"ם. הראב"ד כתב חוזר לראש, ונראין דברי הר"ם, וכן פסק הרי"ף. ויראה לי שאם הפסיק בברכות דינו כמו שהפסיק בק"ש וחוזר או לראש או למקום שפסק בו כפי הדעות שכתבנו. יש מן הגדולים שכתב שאם היה צריך לנקביו ואין יכול לעמוד עד פרסה וקרא ק"ש צריך לחזור ולקרות [כג.], היה קורא ק"ש ומים שותתין על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר לקריאתו [כב:].
